החלטה בתיק רע"א 7085/13

           זוהי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ד' פלפל) מיום 10.9.2013 ומיום 10.10.2013, לפיהן נקבע מועד נוסף לשמיעת ראיות במסגרת תובענה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקשים אך נדחו בקשותיהם של המבקשים להגיש תצהירים לקראת אותו מועד ולזמן אליו עדים נוספים מטעמם.

1.        בחודש ספטמבר 2009 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה כספית בסך של כ-2.6 מיליון ש"ח נגד המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר. המבקשים, באמצעות בא-כוחם דאז עורך הדין רונן ברק, הגישו בתגובה בקשת רשות להתגונן שנתמכה בתצהירו של המבקש 2 - בעלה של המבקשת 1 ואביו של המבקש 3. לדיון שהתקיים בבקשה ביום 27.10.2011 התייצב המבקש 2 בלבד מטעם המבקשים, ללא בא-כוחם, ובמהלך הדיון הוא נחקר על תצהירו. בסיומו של הדיון ניתן תוקף של פסק-דין חלקי להסכמת הצדדים, לפיה המבקשים ישלמו למשיבה סך של 1.4 מיליון ש"ח וביחס ליתרת סכום התביעה תינתן להם רשות להתגונן. ביום 11.1.2012 התקיים דיון מקדמי בתובענה בפני כבוד השופטת ד' פלפל, אליו לא התייצב איש מטעם המבקשים, ובסיומו הוחלט כי התיק ייקבע לשמיעת הוכחות. בהמשך התיר בית המשפט המחוזי לעורך הדין ברק להשתחרר מייצוגם של המבקשים, וקבע מועדים להגשת תצהירי עדות מטעם הצדדים. המבקשים לא הגישו תצהירים מטעמם ובית המשפט דחה את בקשתם המוסכמת של הצדדים לדחות את מועד דיון ההוכחות שנקבע על מנת לאפשר להם למצות את האפשרות להגיע להסכם פשרה.

           ישיבת ההוכחות התקיימה, אפוא, במועדה - ביום 12.12.2012 - אך גם במועד זה לא התייצב איש מטעם המבקשים. במהלך הדיון נחקר אחד מעדי המשיבה והוגש תצהיר של עדה נוספת מטעמה ועם תום הדיון קבע בית המשפט מועדים להגשת סיכומים וכן קבע דיון תזכורת ליום 30.12.2012 על מנת לבחון אם הושג הסכם פשרה בין הצדדים. לדיון התזכורת התייצב המבקש 2 ובאותו מעמד הובהר לו כי שמיעת הראיות הסתיימה וכי על המבקשים להגיש את סיכומיהם על סמך חומר הראיות המצוי בתיק. משנכשל המשא ומתן בין הצדדים הגישה המשיבה את סיכומיה בחודש ינואר 2013 אך המבקשים נמנעו מלעשות כן, אף שניתנה להם אורכה להגישם עד לחודש מאי 2013. משלא הוגשו סיכומי המבקשים הורה בית המשפט קמא למזכירות ביום 4.6.2013 להעלות אליו את התיק לצורך כתיבת פסק-דין. בחלוף כחודשיים נוספים, ביום 30.7.2013, הגישו המבקשים "בקשה למתן ארכה לצורך הכרה ולימוד התיק והגשת כתבי בית דין". בבקשתם, שהוגשה באמצעות בא-כוחם החדש עורך הדין גלעד נרקיס, ציינו המבקשים כי לא היו מיוצגים לאורך מרבית שלבי ההליך וכי בשים לב למצבו הרפואי הקשה של המבקש 2 יש ליתן להם את הארכה שנתבקשה. בהמשך אף עתרו המבקשים כי תיקבע ישיבת הוכחות נוספת בתיק וכי יותר להם להגיש תצהירים מטעמם.

2.        בהחלטתו מיום 10.9.2013 קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי והורה על קיום ישיבת הוכחות נוספת בתובענה. בית המשפט הדגיש, עם זאת, כי לקראת מועד זה לא יוגשו תצהירים נוספים מטעם המבקשים, פרט לתצהירו של המבקש 2 אשר הוגש בעבר במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן. עוד קבע בית המשפט כי בישיבת ההוכחות הנוספת ייחקר המבקש 2 על תצהירו בחקירה נגדית וכך גם יחקרו המצהירים מטעם המשיבה. בית המשפט הוסיף וקבע כי מועדי הדיונים והמועדים להגשת סיכומים בתיק היו ידועים לא רק למבקש 2, אשר שימש כנציג המשפחה, אלא גם ליתר המבקשים - החתומים באופן אישי על חלק מאישורי המסירה המצויים בתיק. משכך קבע בית המשפט כי אין מקום לטענת המבקשים לפיה לא היו מודעים להליך בשל העובדה שלא היו מיוצגים ברוב שלביו. עם זאת ציין בית המשפט כי מצבו הרפואי של המבקש 2 אכן מצריך טיפול תכוף ונראה כי הדבר השכיח ממנו את הצורך לעסוק בענייניו הכספיים, שנדחקו לשוליים. לפיכך הורה בית המשפט על קיומו של דיון הוכחות נוסף בתנאים שקבע כאמור אך התנה זאת בכך שהמבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בסך של 35,000 ש"ח טרם מועד הדיון.

           לקראת מועד הדיון עתרו המבקשים לזמן לעדות שלושה עדים מטעמם ובהחלטתו מיום 10.10.2013 דחה בית המשפט את בקשתם, בציינו כי אם חפצו המבקשים להשיג על החלטתו הראשונה היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור וכי התעלמות ממנה והגשת בקשות חדשות אינה הדרך.

3.        מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי היה מקום להתיר להם להגיש תצהירי עדות מטעם המבקשת 1 ומטעם המבקש 3, אשר לדבריהם לא היו מודעים לקיומו של ההליך המשפטי עד לשלב הסיכומים ומעולם לא ייפו את כוחו של המבקש 2 לנהל את ההליך בשמם. המבקשים טוענים עוד כי המבקש 2 הסתיר מהם את דבר קיומו של ההליך; כי מצבו הרפואי הקשה לא איפשר למבקש 2 לנהל את ההליך; וכי המשיבה ניצלה את הדבר על מנת לשפר את "מצבה הדיוני". נוכח האמור, כך טוענים המבקשים, היה על בית המשפט קמא להתיר ניהול "דיון הוכחות רחב" שיאפשר לשקול את טענות שני הצדדים באופן הוגן ומאוזן. המבקשים מוסיפים וטוענים כי משחייב אותם בית המשפט בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 35,000 ש"ח כתנאי לקיומו של דיון ההוכחות הנוסף, היה עליו לכל הפחות להתיר להם לצרף את התצהירים הנוספים כפי שהתבקש. לטענת המשיבים, אף היה מקום להתיר להם לזמן למועד ההוכחות שנקבע את שלושת העדים שביקשו לזמן שכן עדותם של אלה רלוונטית וחשובה. המבקשים גורסים כי הותרת החלטותיו של בית המשפט קמא על כנן פירושה ניהול "הליך סרק וחסר תועלת" שיסב להם נזק ממשי ולטענתם קבלת בקשתם להעיד שלושה עדים נוספים (ולכל הפחות אחד מהשלושה - עורך הדין ג'אבר מועתז) נועדה לאמת את העובדות שפורטו בתצהירו של המבקש 2 ואינה צפויה להכביד על ניהול ההליך.

4.        המשיבה טוענת מצידה כי ישנן ראיות למכביר המלמדות כי המבקשים כולם היו מודעים לכל אורך הדרך לקיומו של ההליך בעניינם. לדבריה, המבקשים היו מיוצגים במשך כשנה על-ידי עורך-דין, הגישו בקשה למתן רשות להתגונן בתובענה וחתמו על אישורי מסירה המלמדים כי קיבלו כתבי בי-דין. המשיבה מוסיפה ומציינת כי לאחר שחלפו מספר שנים שבמהלכן נמנעו המבקשים מהתייצבות לדיונים ומהגשת כתבי בי-דין, ביקשו לפתע לפתוח את ההליך כולו מחדש על בסיס טענות שקריות וזאת בשלב שבו היה התיק בשל למתן פסק-דין. המשיבה מוסיפה וטוענת כי מחדליהם הדיוניים של המבקשים אינם יכולים להצדיק את הארכת ההליך המשפטי וסרבולו, ולדבריה מצבו הרפואי של המבקש 2 זכה להתחשבותו של בית המשפט קמא אך אינו מהווה כשלעצמו אמתלה לניהול ההליך המשפטי מחדש. אשר לבקשה לזמן עדים נוספים טוענת המשיבה כי עדים אלה אינם רלוונטיים לבירור המחלוקת וכי בקשה זו הוגשה בניגוד גמור להחלטתו הראשונה של בית המשפט קמא לפיה הראיה היחידה הקיימת בתיק לתמיכה בטענות המבקשים היא התצהיר שהגיש המבקש 2 במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן.

           להשלמת התמונה יצויין כי במסגרת בקשת רשות הערעור שבכאן עתרו המבקשים לעיכוב ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשתם. בהחלטתי מיום 22.10.2013 קבעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה, וזאת משלא שוכנעתי כי קיום דיון ההוכחות במועדו צפוי לגרום למבקשים נזק שאינו ניתן לתיקון.

5.        דין הבקשה להידחות.

           ההליך המתנהל בבית המשפט קמא ראשיתו בהגשת תובענה כספית נגד המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר. בחודש דצמבר 2009 הגישו שלושת המבקשים, באמצעות בא-כוחם באותו שלב, בקשה למתן רשות להתגונן בתובענה ולבקשתם זו צורף תצהירו של המבקש 2 שניתן לדבריו "בתמיכה לבקשתי ולבקשת אשתי ובני" (התצהיר צורף כנספח 1 לתגובת המשיבה). לאחר שניתן פסק-דין חלקי בהסכמה, המחייב את שלושת המבקשים לשלם למשיבה סכום נכבד של למעלה ממיליון ש"ח, נמשך הדיון בטענות שהעלו הצדדים ביחס ליתרת החוב הנטען. אלא שבשלב זה השתחרר בא-כוח המבקשים מן הייצוג והמבקשים עצמם נמנעו במשך תקופה ארוכה מלהתייצב לדיונים, מהגשת תצהירי עדות מטעמם ומהגשת סיכומים במועדים שנקבעו לשם כך. במהלך תקופה זו התייצב המבקש 2 לאחד הדיונים בבית המשפט ונמסר לו באופן מפורש כי שמיעת הראיות הסתיימה וכי על המבקשים להגיש את סיכומיהם על יסוד החומר המצוי בתיק. המבקשים טוענים כי המבקש 2 לא הביא לידיעתם את דבר קיומו של ההליך וכי נוכח מצבו הרפואי לא היה בידו לשאת בעול ניהול ההליך בעצמו.

           טענות אלה דינן להידחות.

           כעולה מן המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה, וכפי שציין בית המשפט קמא, ישנן מספר אינדיקציות למודעותם של המבקשת 1 והמבקש 3 לקיומו של ההליך דנן. כך, סיכומי המשיבה בתובענה אשר הוגשו ביום 24.1.2013 הומצאו למבקשים באותו היום והמבקש 3 הוא שחתם ואישר את קבלתם (נספח 10 לתגובת המשיבה). עוד קודם לכן, בחודש דצמבר 2012 היה זה המבקש 3 שחתם על קבלת החלטתו של בית המשפט קמא שלא לדחות את מועד הדיון שהיה קבוע ליום 12.12.2012 (נספח 7 לתגובת המשיבה). כמו כן חתם המבקש 3 בחודש מרץ 2012 על קבלת בקשה שהגישה המשיבה בקשר עם הרחבת צו עיקול שהוטל על חשבונות המבקשים בעקבות מתן פסק הדין החלקי בתובענה (נספח 22 לתגובת המשיבה). המבקש 3 אף חתום על אישור לפיו נמסרה לידיו בקשה שהגישה המשיבה לקביעת מועדים להגשת תצהירי עדות בתובענה (נספח 24 לתגובת המשיבה). אשר לידיעתה של המבקשת 1 על קיומו של ההליך, הפנתה המשיבה למסמך המכונה על-ידה "טיוטת הסכם פשרה" מיום 24.10.2011 עליו חתומים המבקשים 1 ו-2 (נספח 21 לתגובת המשיבה). תוכנו של המסמך אומנם הושחר אך מן הפתיח של אותו המסמך עולה כי המבקשת 1 ידעה גם ידעה על ההליך דנן.

6.        הנה כי כן, אין מקום לקבלת טענותיהם של המבקשים כי לא היו ערים לקיומו של ההליך דנן. בנסיבות שנוצרו בחר בית המשפט להתיר למבקשים לחקור בחקירה נגדית את עדי המשיבה וכן התיר להם להגיש את תצהירו של המבקש 2, שהיה מצוי בפרשה נשוא ההליך ואף הגיש תצהיר מטעם כל הנתבעים לתמיכה בבקשת הרשות להגן. החלטה זו יש בה מידה של איזון בין המחדלים הדיוניים של המבקשים עליהם עמדתי ובין הצורך להתחשב בעובדה כי מצבו הבריאותי של המבקש 2 אכן הקשה עליו לנהל את ההליך. נוכח האמור, ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה בידי הערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב באשר לאופן ניהול הדיון (ראו: רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום, פסקה 7 (10.6.2009); רע"א 3653/11 דבורי נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 3 (21.7.2011); רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, פסקה 6 (17.3.2013)) לא ראיתי מקום לשנות מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי.

           בשולי הדברים אציין כי ככל שבקשת רשות הערעור נסבה על חיובם של המבקשים בהוצאות המשיבה (והדבר אינו ברור מן הבקשה), לא ראיתי מקום להתערב בכך בהינתן העובדה כי מדובר בסוגיה אשר אינה ענין לרשות ערעור (ראו סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009).

7.        סיכומם של דברים - הבקשה נדחית.

           המבקשים ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך-דין בבקשה בסך של 6,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ט"ז בכסלו התשע"ד (‏19.11.2013).